לכאורה קשה הרי ברכת כהנים הוא ענין של בקשה מה' יתברך שיברך את עם ישראל, א"כ היה צריך להיות שיהיו פני הכהנים אל ההיכל ולבקש מה' יתברך שיברך את ישראל?
וההסבר הוא על פי משל, לאדם שכעס על בנו על רוע מעלליו, עד שהסתיר פניו ממנו וגרשו מביתו, והנער יצא במרירות וצער, הלך הנער אל השכן וביקש ממנו שישתדל להשפיע על אביו שירחם עליו ויתן לו לכל הפחות בגד ללבוש, שמע השכן את בקשת הנער והלך לאביו, ואמר לו חוס נא על בנך להלבישו בגדים לקראת החורף. אמר לו האב, וכי אתה יותר רחמן ממני, הרי בודאי שכל חפצי ורצוני להטיב לבני, ורק מסיבת רוע מעלליו מסתיר אני את פני ממנו, ובמקום לבוא אלי שארחם עליו, לך אל בני ותשפיע עליו שייטיב את דרכיו, ואז כמובן שאסלח לו, ואתן לו כל טוב שבעולם.
והנמשל, הקב"ה הינו אב רחמן ורב חסד, ובודאי שטוב בעיניו לברך את ישראל, לכן אמר הכתוב "כה תברכו את בני ישראל אמר להם", כלומר תאמרו להם לישראל שיהיו טובים ומוכשרים לקבל ברכה, ואינכם צריכים להשפיע עלי ולבקש ממני לברך את ישראל, כי אני בודאי רוצה לברכם, ולכן עומדים הכהנים פנים כנגד פנים, לרמז שיאמרו לישראל שייטיבו דרכם ויהיו מוכשרים לקבל את הברכות. (אהל יעקב)
הברכות נמצאות כאן לידך…
החיד"א בספרו "פתח עינים" כתב בשם הש"ך על התורה שכאשר עם ישראל כולו הצטווה ליטול המצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, התאספו בני לוי והחליטו לא לקחת מאומה, שהרי כל ההיתר של עם ישראל ליטול את רכושם של המצרים היה בגלל שכר העבודה שהיו חייבים להם על מאות שנים שעבדו אצלם כל כך הרבה אנשים, וכיון שהלויים לא השתעבדו, החליטו פה אחד להמנע מביזת מצרים, למרות שהיה מותר להם לעשות זאת שכן הקב"ה בעצמו לא הבדיל בין כלל ישראל ובין הלויים.
התגברות זו בעניני הממון, שאינה קלה כלל ועיקר, הביאה לכך שהקב"ה ראה אותם כראויים להשפיע שפע ברכות על עמו ישראל עד סוף כל הדורות, ולכן הכהנים נבחרו להיות המברכים התמידיים של העם היהודי.
לכן על כל אחד ואחד להקפיד לשמוע ברכת כהנים, ובשעה שהכהנים פורשים את ידיהם לברך את עם ישראל, שיעמוד באימה וביראה, ויראה עצמו ככלי מוכן לקבל את הברכה.
ברכת כהנים אינה נופלת מברכתו של כל צדיק, שכדי להתברך בה יכול יהודי לפעמים לצעוד דרך ארוכה של מאות ואלפי קילומטרים.
